בחוס נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בפני בקשת הנתבעת למחיקת כותרת והעברת התובענה לסדר דין רגיל ולחלופין בקשה להארכת מועד להגשת תשובה להמרצת פתיחה עד למתן החלטה בבקשה לגופה (להלן: "הבקשה").

טענות הצדדים :

התובע הגיש תובענה זו כהמרצת פתיחה ובמסגרתה מתבקש בית המשפט להצהיר כי התובע כתוצאה מהשתלת מכשיר דפיברילטור (ICD) בגופו לאחר שאובחן כסובל מתסמונת ברדוגה, איבד את כושר העבודה באופן מוחלט החל מיום 23.5.10 ועד ליום 18.9.10, וכן איבד את כושר העבודה באופן חלקי לצמיתות החל מיום 19.9.10, ולשחררו מתשלום פרמיות בהתאם לפוליסה.

כתמיכה לתביעתו צירף התובע את חוות דעתו של ד"ר בולוס מונדר מומחה קרדיולוג מטעמו הקובעת כי לתובע נכות צמיתה בגובה של 100% וכי בהיותו של התובע מושתל ICD אינו מסוגל להמשיך בעבודתו הנוכחית.

הנתבעת בבקשתה חולקת על ממצאי חוות דעתו של המומחה מטעמו של התובע. לטענתה אין ולא היה במצבו של התובע בכדי לגרום לאבדן כושר עבודה באופן מוחלט. משכך, טוענת הנתבעת כי מדובר בתובענה הכרוכה בבירור עובדתי מורכב, אשר אינו מתאים להידון כהמרצת פתיחה.

כך, לטענת הנתבעת , בדיון בדרך של המרצת פתיחה לא יתבררו כל העובדות השנויות במחלוקת, ובהעדר כתבי טענות תקופח הגנתה של השיבה, מה גם שימנע ממנה להביא עדים ולנקוט בהליכים מקדמיים של גילוי מסמכים ושאלונים, קבלת טופס ויתור סודיות רפואית, איסוף תיק רפואי והגשת חוות דעת רפואיות מטעמה וכן בבירור סוגיות עובדתיות רבות ומגוונות.

עוד טוענת הנתבעת כי הסעד ההצהרתי לו עותר התובע אינו הסעד הסופי שכן התובענה האמיתית העומדת לדיון הנה תביעה כספית גרידא לתשלום תגמולי ביטוח, והלכה היא כי מי שזכאי לסעד אופרטיבי ראוי שיתבע אותו ישירות ולא יפצל הדיון לשני שלבים.

מנגד טוען התובע בתגובתו כי יש לדחות את הבקשה שכן התביעה היא לקבלת פיצוי חודשי שלא ניתן לכמת אותו כבר בשלב זה מאחר ותשלומי הביטוח אינם קבועים ומשתנים בהתאם לעיסוקו ולהכנסתו של המשיב בעתיד. לטענת ב"כ המבקש רק לאחר שבית המשפט יצהיר כי איבד המבקש את כושר עבודתו יהיה זכאי המבקש לקבלת פיצוי חודשי בהתאם לפוליסה. כן נטען כי פירוש סעיפים בפוליסת הביטוח הנו עניין הנופל לגדרו של הליך המרצת הפתיחה.

דיון:

יש לבחון איפה , באם התובענה אשר בפני מתאימה לידון כהמרצת פתיחה ?

הפסיקה קובעת כי רשימת העניינים היכולים להתברר במסגרתה של המרצת פתיחה, אינה רשימה סגורה והשיקול העיקרי העומד לנגד עיני ביהמ"ש בעניין זה צריך להיות , באם בדרך המקוצרת יעשה צדק עם שני הצדדים ואיש מהם לא יקופח.

ראה בעניין זה ע"א 206/79 ריטברג נ. ניסים וכן בע"א 2106/91 מזור נ. וחידי ואח'.

קיימים שני מבחנים מצטברים לקבוע אם מחלוקת ראויה להידון על דרך של המרצת פתיחה:

האם הסעד ההצהרתי ממצה את מלוא המחלוקות בין בעלי הדין בעניין הנדון .

האם המדובר במחלוקת עובדתית פשוטה או בשאלה משפטית אשר אינה נדרשת לראיות.

ראה בעניין זה ת.א. 56583/05 מעוז חברה לביטוח בע"מ נ. וייץ שלמה וכן ע"א 66/91 בידרמן נ. י.ד. מטר בע"מ.

אפנה תחילה לבחינת המבחן הראשון בראי התובענה אשר בפני .

הנתבעת טוענת כי יש להעביר את התובענה לדיון בפסים רגילים בהיותה למעשה תביעה כספית גרידא אשר אינה ראויה להידון כהמרצת פתיחה. לפיכך, אין הסעד ההצהרתי , ככל שינתן לתובע, ממצה את המחלוקות בין הצדדים. מנגד טוען התובע כי מאחר והתביעה היא לקבלת פיצוי חודשי הרי שבשלב זה לא ניתן לכמת את סכום התביעה מאחר ותשלומי הביטוח עשויים להשתנות בהתאם לעיסוקו ולהכנסתו של המשיב בעתיד.

קיימת פסיקה ענפה,לפיה בתי המשפט לא יתנו יד למתן סעד הצהרתי, מקום שמהות התביעה היא כספית. כאשר בעל דין מבקש לעקוף את הצורך בהתדיינות ישירה ועניינית על המחלוקת בין הצדדים , לא ינתן לו הסעד ההצהרתי המבוקש.